בדרך חזרה מג’לבינה 31.3.2013

בדרך חזרה מג’לבינה אבא חייך חיוך מבויש,

מסתתר מתחת שפם שחור,

משדר ענווה וביטחון בזמן הליכה על צינור חלקלק ומתנדנד.

בדרך חזרה מג’לבינה נשענתי על כתפיו החזקות.

אני נשען עליו גם היום.

בריאליטי , בחיים , במציאות, ב – The voice המנחה , האלוהים מכריז:

” ישי ריסמן אתה: EXTRAORDINERY” אבא תמיד בולט במעשיו, בגווניו המרובים:

מזכיר קיבוץ שיודע להכיל , מורה למוזיקה שמוציא את הצליל מכל תלמיד,

מפעיל קו נוע בשדות העמק, מתקן ג’יפ בצבע חרדל עם חוט ברזל,

מפקד על פלוגת סיור בקרבות הבלימה ברמת הגולן במלחמת יום כיפור,

דג ומתחתן על סירה במפרץ אילת,

בונה גיטרה ונופל מהגג במפעל בקרית שמונה,

ספן בספינת סוחר המפליגה לאי שם,

מנגן בקלרינט ושובר את שיניו, מחנך את ילדיו לעצמאות ,

חורך טרקים עם אמא ,

מוצילרוס תפרנים במזרח אסיה,

מארגן טיול בסיני ומתווכח עם הבדואים,

קורא ספרים באנגלית כדי לחסוך לימודי שפה,

מנחה את ליל הסדר ,

ומוסר את לוחות הברית לקהילה,

לועס קוקה בטיול בהרי האנדים בפרו, נוהג בקטפת באמצע הים הלבן,

מקים את קיבוץ קלע גולן,

משפץ מסנן משאבה בתוך הירדן ונעקץ ע”י דבורה.

אבא נמצא בכל מקום, כי הוא סקרן, כי הוא נחוץ , עם חיוך מבויש וכתפיים חזקות, תמיד עליו אפשר להישען.